* הובס (1588-1679) בעבודתו דה Cive, הובס מגדיר חוק טבע \"שמכתיב בדיוק הסיבה לכך הוא בנו, על הדברים אשר עשה או מושמט למען שימור מתמיד של החיים ושל חברי… חובתו העליונה של הסרגל היא להבטיח את הבטיחות ואת רווחתם של האנשים לאכוף את העקרונות של חוק הטבע.\" החוק הראשון, למועמד זה, מחפש את השלום בכל האמצעים ולא של חוק זה נגזרים יותר מיוחד, מספר עקרונות כהגדרתו המצוות של חוק הטבע, הכל עניין של נצח, כללית, זהה חוקי המוסר אלוהיות: A – חוזים, לדבוק מה אשר סוכם. B לא להראות כפיות טובה. C להועיל לאחרים. D לא לשנוא אחרים.
E לשקול כל אדם שווה לשני. F עולה הון עצמי, כבוד לזולת. תני שימוש בדברים משותפים אשר מטבעם לא מחולקים. H התנועה והמסחר בינם לבין עצמם, ללא אפליה. ללא הבטחת השלום, חוק הטבע עשויות לא לחול כראוי. מיקומו מול אדם, לידתו של החוק והמדינה דנו בפרק תאוריות לגבי מקורו של החוק. * ברוך שפינוזה (1632-1677) חושב, כמו הובס, אשר במצבו הטבעי הוא מנוהל יותר על-ידי הסיבה, לפי הרצון, הרצון לעוצמה.
\"כולם, אומר שלו התיאולוגי מסה שפינוזה – פוליטיקאי – שיש סוברין זכות כל מה שביכולתכם; במילים אחרות הזכות לכל אחד משתרע על שם ניתנת כח השייך לו. ולהיות החוק העליון של הטבע השואפת כל דבר \"כדי לשמור על המצב כפי שהוא, ללא קשר לשום דבר אחר, מלבד עצמה, המסקנה היא כי לכל אדם יש סוברין נכון להתמיד במצבו, קרי – כפי כבר ציינתי – קיים ולהתנהג בצורה כפי שנקבעה באופן טבעי\". במצב של הטבע תמיד יהיה שנאה, קנאה, מלחמה, פגיעה, סיבה על ידי האדם עליך להתגבר על מצב זה, מצטרף לשני והורה את חייהם באופן רציונלי ושליו, לארגן את עצמם מבחינה פוליטית בצורה של אריסטוקרטיה לדמוקרטיה או בינוני, איפה הריבון הוא תמיד מוגבל על ידי החוק הטבעי. * Puffendorf (1632-1694), התמקמתי בין זה של הובס גרוטיוס. זאת בד בבד עם הראשון שבו אדם בכבדות מושפע ב המניעים שלהם אנוכיות וכי אין מידה של הרע בטבע.